"אין לי חברים" – כמה המשפט הזה שורט את הלב?

אתם שואלים את הילד שחוזר מבית הספר: "איך היה לך היום?" ומקבלים את התשובה: "לא שיתפו אותי/לא בחרו אותי/אין לי חברים". וזה במקרה הטוב, שתקבלו תשובה ולא מבט מושפל אל המסך.

אתם דואגים, כאובים, מעמיסים על הילד הצעות, פרשנויות והבטחות – כשבעצם אתם רוצים רק דבר אחד: "שיהיה לו טוב". אתם מבררים עם המחנכת והיא מבטיחה לכם שראתה אותו מוקף בחברים בהפסקה, מחייך בכיתה ומפטפט עם הילדה שיושבת לצידו, אבל הקול הפנימי ההורי הדואג – ממשיך לפעום. "מה לעשות?" הרבה פעמים זה עניין של פרשנות: לילד שלכם באמת היה יום מצוין, אבל רגע אחד בהפסקה שבו החברים מיהרו למגרש ושכחו אותו מאחור – צבע עבורו את כל היום בתחושה ש"אין לו חברים". בפעם אחרת הוא היה עסוק בהשוואה עם החבר הטוב שלו ש"תמיד" מבקיע גול ומקבל קריאות עידוד מכל הילדים. ולפעמים, זאת פשוט אכזבה, שיכולה מאד להכאיב אך ממש לא מחייבת שכך ייראו כל הימים הבאים. אז מה בכל זאת עושים? שבו עם הילד ופשוט תהיו איתו בתוך הרגש שעכשיו הוא הביא. תקשיבו למה שעולה מבלי להציע "הצעות ייעול", אמרו לו: "זה באמת נשמע מאד לא נעים" ואם הוא אוהב מגע – תוסיפו חיבוק נעים של כמה שניות. לאחר כמה רגעים אתם יכולים לספר משהו על היום שלכם בעבודה/עם חברים ולבטא רגש משלכם. זכרו להוסיף מה עזר לכם לסיים את היום שלכם בטוב (מחשבה על מי מחכה לי בבית, תמונה של ארוחת הערב המשפחתית ועוד). לבסוף, תתמקדו במשהו שאתם אוהבים לעשות יחד ותניעו לפעולה משותפת עם ילדכם. אתם מכירים את הילד שלכם הכי מקרוב ויודעים כמה שהוא מלא בטוב, תזכירו לו את זה בפינות קטנות של היומיום: כשעורכים את השולחן, כשהוא חותך ירקות, כאשר עוזר לאחותו לסדר צעצועים שהתפזרו ועוד הזדמנויות. ככל שתחושת השייכות שלו תתחזק ("אני אהוב", "אני נחוץ", "אני יכול" = א.נ.י) – כך ייצא אל העולם יותר בטוח בעצמו, והרי הבית הוא "המגרש הביתי" להתאמן בו במיומנויות שונות והמשפחה היא השדה להצמיח את הכישורים החברתיים. ותמיד - מחר יהיה יום חדש ואיתו יגיעו רגשות רבים וטובים!

אם אתם ההורים שרוצים להפוך את הקשיים לקשרים משפחתיים חזקים – יש לי בשבילכם הצעה משתלמת לתהליך מותאם וקצר מועד של הדרכת הורים.

תתקשרו ותופתעו!