פיתוי או הזדמנות?

כמה פעמים את שואלת את עצמך אם לעשות הכל בעצמך או לבקש עזרה? האם כדאי לתת משימות קטנות (או גדולות) לילדים או - ל"תקתק" את העניינים בעצמך? עם יד על הלב – נכון שאת מעדיפה לרוקן את המדיח צ'יק-צ'ק כדי שתוכלי לפנות אליו את ערמת הכלים שבכיור? את רשימת הקניות – קל לך יותר להקליד בנייד ולעשות "על הדרך" בחזרה מהעבודה? ואת ערמות הכביסה שקיפלת יפה-יפה רק את יכולה לסדר בארון בלי שיתפרקו. יש עוד כל כך הרבה "אוטומטים" כאלה בשבוע שלך, כי בואי נודה על האמת היומיום שלנו מורכב מכל כך הרבה חלקים קטנים של פאזל אחד גדול וכולנו רוצות להגיע בסוף היום אל התחושה שמתלווה לעייפות – ש"תקתקנו" את היום (לימודים, חוגים, ארוחת ערב, מקלחות, כביסה, השכבות.. לאו-דווקא בסדר הזה).

אז אני מציעה לך להסתכל על המשימות האלו כעל

הזדמנויות ולהשאיר רגע בצד את הפיתוי הגדול להשלים אותן בעצמך כי זה הכי מהר והכי יעיל ויבוצע על הצד

הטוב ביותר. בינינו – אנחנו לא שמות לב שזהו פיתוי כי הוא הפך לאוטומט, אבל אם נעצור רגע וניתן לו את הכותרת הזאת, נוכל לבדוק את האפשרות הנוספת: להפוך את המשימה להזדמנות ל - פיתוח עצמאות (גם אם הילדה תסדר את הכוסות במגירה של הצלחות) תרגול אחריות (שהילד יבדוק מה חסר לארוחת הערב ויוסיף לרשימת הקניות) חיזוק תחושת ערך – כי ההמלצה שנתנה לך המתבגרת שלך לגבי גוון הלק החדש, זיכתה אותך במלא מחמאות!

ויש עוד, כל כך הרבה -

הזדמנויות.

חשוב רק לזכור להתאים את המשימה לגיל הילדים ובפעמים הראשונות – להראות איך, כמו מאמנת, ולהקטין ציפיות בינך לבי עצמך. אז מה אם לא ייצא מושלם, אבל הרווחת את שיתוף הפעולה שמתחיל ממש כאן במשימה פשוטה ו"רגילה" + נתת לילד להרגיש: אהוב, נחוץ, יכול! (א.נ.י).

אם את רוצה להגביר את שיתוף הפעולה בתוך המשפחה שלך – בואי ניפגש!